רגע שפוגשים את אלונה סלע, מבינים מהר מאוד שלא מדובר בעוד סיפור ספורטיבי רגיל. יש בה שילוב נדיר של שקט פנימי, חדות מטרה ונחישות שמאפיינת ספורטאים הרבה מעבר לגיל שלה. את הדרך לעולם המוטוקרוס היא התחילה כמעט במקרה – דרך חברים של המשפחה.

טיול אחד בספרד, מבט בילדים רוכבים על המסלול, והניצוץ נדלק. מאותו רגע, זה כבר לא היה תחביב. לבת המצווה שלה היא קיבלה את האופנוע הראשון, ומאז – אין דרך חזרה.

השגרה של אלונה לא משאירה מקום לספק:
ארבעה עד חמישה אימוני רכיבה בשבוע, לצד שני אימוני קרוספיט קבועים. הכל מתוזמן בקפידה, כי מעבר להיותה ספורטאית תחרותית, היא גם תלמידת תיכון שנדרשת לשמור על ציונים גבוהים. “האיזון בין הלימודים לאימונים הוא אתגר”, היא מודה, “אבל מבחינתי זה חלק מהמשחק להוכיח שאפשר גם וגם!״
בטווח הקרוב היא שואפת להשתפר מקצועית, לחדד את הרכיבה, ולהתחיל להתחרות בספרד, כצעד ראשון לקריירה חסרת מעצורים.

והדרך הגדולה ברורה לה לחלוטין. החלום הספורטיבי של אלונה הוא אירופה: להתחרות בזירות הגדולות, לנצח מירוצים, ובעיקר – להראות לבנים שגם בנות שייכות לקדמת המסלול.

ולא כסיפור השראה, לא כחריגות, אלא פשוט כספורטאיות שמגיעות כדי לנצח. המודל לחיקוי שלה, Jett Lawrence, מייצג עבורה מנטליות של ווינר אמיתי. “הוא מראה שגם אם הזינוק לא מושלם, גם אם נופלים, זה לא נגמר עד קו הסיום”, היא אומרת, וזה משפט שמתאים לה לא פחות מאשר לו.

את המשמעות האמיתית של המשפט הזה היא חוותה על בשרה.
באחד ממירוצי אליפות ישראל, רוכב אחר פגע בה בזמן נחיתה מקפיצה, העיף אותה ואת האופנוע בעוצמה, בזמן שרוכבים נוספים המשיכו לרכוב סביבה בסיטואציה מסוכנת במיוחד.

אחד ההורים, שידע שהוא מסכן את בנו בפסילה אם ייכנס למסלול, לא היסס, רץ פנימה וחילץ אותה רגע לפני שמישהו נוסף נוחת עליה. את שאר היום היא העבירה בבית החולים. “למזלי, הפעם זה נגמר בלי שברים”, היא אומרת בפשטות, כאילו מדובר בעוד סעיף בדרך, ולא ברגע שיכול היה להסתיים אחרת לגמרי.

הגישה הזו מלווה אותה גם מחוץ למסלול. אלונה מקפידה על תזונה מסודרת בליווי תזונאית, מבינה היטב שספורט תחרותי מתחיל בגוף מתוחזק נכון, אבל גם יודעת ליהנות. ה־Guilty Pleasure שלה שמור לימי שישי בערב: גלידה. באיזון, כבר אמרנו.

בציוד, אין אצלה פשרות. דגם משקפי השמש האהוב עליה הוא EDGE – קל, נוח, כזה שמלווה אותה בכל אימון וכל מירוץ, בלי מחשבות מיותרות.

בסופו של דבר, כל הסיפור של אלונה סלע מתנקז למשפט אחד שמלווה אותה לאורך הדרך: “הנפילות הן חלק מהדרך, אבל כל פעם קמה חזקה ונחושה יותר להצליח”. זה לא סלוגן, ולא קלישאה.

זו תפיסת עולם של נערה צעירה שכבר מבינה מה זה ספורט תחרותי באמת – כאב, התמדה, משמעת, ואמונה שעם כל נפילה, אפשר לבחור לקום חזקה יותר.

ובקצב שבו אלונה מתקדמת, נראה שזו רק ההתחלה.